התובעים רכשו מהנתבעת ארבעה פרטי ריהוט, ובהם מיטת נוער. המיטה לא סופקה במועד, ואף לא במועד מאוחר יותר. מכאן תביעת התובעים, שהוגשה בסדר דין מהיר על סך של 26,400 ש"ח.
בישיבה המקדמית שהתקיימה היום, הגיעו הצדדים להסדר דיוני שלפיו הצדדים יטענו בעל-פה על סמך המסמכים המצויים בתיק בית המשפט, ופסק הדין שיכלול הנמקה קצרה, יינתן על דרך הפשרה, בהתאם לסמכות בית המשפט לפסוק כאמור, לפי סעיף 79א בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.
2. לטענת התובעים, ביום 18.5.2011 רכשו מהנתבעת, באמצעות סניפה שבירושלים, מספר פרטי ריהוט ובהם מיטת נוער. כפי שהוסכם, ביום 6.6.2010 סופקו הרהיטים והורכבו בביתם, למעט המיטה שלא סופקה וכך גם פריט נוסף, מדפי "כוורת" קטנים, סופקו אך לא הותקנו. המוביל הניח שבשל תקלה לא הועמסה גם המיטה על רכבו, ולכן התנצל והבטיח לספקה בתוך ימים ספורים. מאז נעשו ניסיונות רבים מצד התובעים ליצור קשר עם מרכז השירות של הנתבעת, אשר נציגיו לא ידעו להשיב לתובעים מתי תסופק המיטה. בסופו של דבר, לטענת התובעים, עובדת של הנתבעת בסניף בירושלים ששמה קרן, הודיעה שהמיטה תסופק ביום 5.7.2010. חרף המתנה למיטה באותו מועד ובשעות שנקבעו, המיטה לא סופקה. לאחר יצירת קשר נוסף עם קרן, נוצר קשר בין שירות הלקוחות של הנתבעת עם התובעים, והתברר לתובעים שהמיטה טרם יוצרה. בסופו של דבר, כשנואשו מהמתנה למיטה, הודיעו התובעים לנתבעת במכתב מיום 16.7.2010 על ביטול העסקה וביקשו את כספם חזרה. לטענתם, הנתבעת התעלמה מהודעה זו, לא השיבה את כספם, ותחת זאת הציעה לתאם משלוח של המיטה לסוף חודש אוגוסט 2010, אך התובעים סירבו לכך.
התובעים העמידו את סכום התביעה על סך של 26,400 ש"ח לפי הפירוט הבא: 5,000 ש"ח עבור מיטה חלופית, אשר לא תירכש במסגרת עסקה כוללת שבה לטענת התובעים, המחירים נקבעו לכל הפריטים בהתאם; 400 ש"ח עבור דמי הובלה והרכבה בגין המיטה וה"כוורת" שלא הורכבה; 1,000 ש"ח עבור החזר הוצאות ופיצוי בגין שיחות טלפון רבות ואובדן זמן; 20,000 ש"ח עבור פיצוי בגין עוגמת נפש, הנובע מהתנהלותה של הנתבעת, שלטענת התובעים הפרה כאמור, את ההסכם עמם וזלזלה בהם ובזמנם. בעניין עוגמת הנפש הרחיב התובע בדיון. בין השאר טען, שלצורך קליטת הריהוט החדש, פונה הריהוט הישן וכי התובעים נערכו לכך כנדרש, ובסופו של דבר נותרו זמן רב ללא מיטה, על כל המשתמע מכך. עוד הוסיף, שבכל מקרה בכוונתו לתרום את הסכום שיפסק בעניין זה לאגודה למלחמה בסרטן.
3. הנתבעת לא חלקה על כך שכטענת התובעים המיטה הוזמנה, ושאמנם בשל תקלה לא סופקה. לטענתה, לאחר שהתבררה התקלה שבעטייה לא סופקה המיטה מלכתחילה ובמועד, נעשה ניסיון מצד עובדי הנתבעת ליצור קשר עם התובעים כדי לספקה, אך הם סירבו. באשר למועד השני שבו לטענת התובעים המתינו למיטה (יום 5.7.2010), טענה הנתבעת, תוך הסתמכותה על תצהירה של העובדת ששמה קרן, שלא יתכן שתואם עם קרן מועד אספקה, מכיוון שמועדי אספקה מתואמים רק עם מרכז השירות בנתניה ולא עם עובדי הסניפים. בעניין זה הצהירה קרן שלא זכור לה שהודיעה לתובעת שהמיטה תסופק במועד האמור, מה גם שמועד זה לא נרשם במערכת, וכי הסניפים כלל אינם מתאמים מועדי הובלה והתקנה.
באשר לפיצוי הנתבע טוענת הנתבעת כי מדובר בפיצוי מופרז, שאינו עומד ביחס ישיר לעלות המיטה ולנזק הממשי, ככל שנגרם. עלות המיטה היא בסך של 1,535 ש"ח, כך שבכל מקרה ההחזר אינו צריך לעלות על סכום זה, או על שווי המיטה נכון להיום, שעומד על סך של 1,780 ש"ח כולל מע"מ. באשר להרכבת ה"כוורת", התחייבה הנתבעת לשלוח מרכיב, לאחר תאום עם התובעים. הסכום שנתבע לעניין ההובלה וההרכבה הוא בגדר הערכה, מכיוון ששולם סך של 750 ש"ח עבור כל פרטי הריהוט. באשר לפיצוי הנדרש בגין עוגמת נפש טענה, שסכום זה אינו עומד ביחס הגיוני לסך כל עלות הריהוט, שהייתה בסך הכול 6,865 ש"ח כולל מע"מ עבור כל ארבעת פרטי הריהוט שהוזמנו.
4. לאחר בחינת כתבי הטענות, התצהירים ונספחיהם, וכן שמיעת טענות הצדדים בדיון היום, הגעתי למסקנה שיש להעמיד את סכום הפיצוי על סך של 4,200 ש"ח, מטעמים אלו:
(א)
החזר שווי המיטה
אין מחלוקת שהמיטה הוזמנה, ששולם עבורה ושלא סופקה. כך שלא יכולה להיות מחלוקת שעל הנתבעת להחזיר לתובעים את התמורה עבור המיטה, כערכה היום, בסך של 1,780 ש"ח. יחד עם זאת, מאחר שהמיטה לא סופקה תוך פרק זמן סביר לאחר המועד שבו היה על הנתבעת לספקה, והתובעים נאלצו לרכוש מיטה אחרת, לא מן הנמנע שמיטה חלופית, אפילו דומה מבחינת איכותה, עשויה להיות יקרה יותר ולא בהכרח יכולה להימצא מיטה דומה באותו מחיר. לפיכך הפיצוי בגין החזר שווי המיטה יועמד על סך של 2,000 ש"ח.
(ב)
דמי הובלה והרכבה
מהחשבוניות שצורפו עולה כאמור, שעבור הובלת ארבעת פרטי הריהוט והרכבתם שילמו התובעים 750 ש"ח. כאמור, אין מחלוקת שהמיטה לא סופקה ושפריט נוסף, מדפי ה"כוורת" הקטנים, לא הורכב. הנתבעת לא הראתה מה הייתה עלות הובלתם והרכבתם של שני פריטים אלו (המיטה ומדפי ה"כוורת"), ונראה שהערכת התובעים בעניין זה בהחלט סבירה. לפיכך בגין עלות ההובלה וההרכבה, תשלם הנתבעת לתובעים סך של 400 ש"ח.
(ג)
החזר כספי ופיצוי בגין שיחות טלפון ואובדן זמן
מאחר שלא הובאו ראיות ישירות בעניין זה. יילקחו מרכיבים אלו בחשבון בעת שקילת הפיצוי בגין עוגמת נפש.
(ד)
פיצוי בגין עוגמת נפש
ככלל, אני סבורה שאין מקום להפרזה בעניין הפיצוי שיש לפסוק בגין עוגמת נפש במקום שבו מדובר בנזק ממוני-רכושי, שניתן פיצוי כספי בגינו. כך גם אני סבורה שככלל, יש לפסוק במשורה פיצוי בגין עוגמת נפש בנסיבות שבהן לא ניתן שירות ראוי או לא סופק מוצר כנדרש, או במקרים כיוצא באלו. יחד עם זאת, איני מקלה ראש בטרחה הרבה שנגרמה לתובעים בשל אי הספקת מיטה לחדר של אחת מבנותיהם במשך תקופה ממושכת יחסית, ולאחר שפונו הרהיטים הישנים מחדרה. בנסיבות אלו, ובשים לב לטרחה שהייתה כרוכה גם בקשיים ביצירת הקשר עם הנתבעת, אשר לא הועיל, יועמד סכום הפיצוי על סכום שערכו מעט יותר מערכה של המיטה, ובסך הכול 1,800 ש"ח.
5. לאור האמור, התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובעים סך של 4,200 ש"ח שישולמו תוך שלושים יום מהיום שפסק הדין יגיע לידי באת-כוחה.
כן תשלם הנתבעת לתובעים עבור שכר-טרחת עורך-די והוצאות המשפט סך של 2,500 ש"ח.
ניתן היום, כ"ז בסיוון תשע"א, 29 ביוני 2011, בהעדר הצדדים.